יא חתיכת בת*#&%….
איך התגנבת לחיי במסווה של חברה, במסווה של גוד-טיים והנאה.
איך איפשרתי לך כרטיס כניסה לכל המתקנים הכל כלול – בלי לשאול שאלות, בלי לבדוק ולברר.
לו רק ידעתי כמה כפייתית ותובענית תהיי.
לו רק הייתה בי החוכמה להבין שכל מטרתך היא לחרב את חיי, לערפל את עולמי תחת מסך עשן וערפל.
אילו רק יכולתי לראות את הנולד, לדעת את אשר תביאי איתך, הסבל, התלות, ההוצאות הבלתי נגמרות, ההולכות וגדלות.
איך בתחפושת חברתית הזדחלת אל תוך חיי ולאט לאט גרמת לי לניכור חברתי, למבטים מזלזלים מהסביבה, לשיפוטיות וכעס מצד הסובבים אותי.
איך הצלחת לדחוק את עצמך, לכל פינה טובה של חיי. להמשיך לקרוא
ילד אסור ילד מותר…
חוק חינוך חובה לגילאי 3.
הגננות קורסות תחת העומס, זועקות זעקה שאיש אינו שומע. הסייעות מבלות ימים ארוכים, בין חדרי השירותים, לחיתולים והבכיות. כיבוי שריפות. כתבות חדשות צצות בטלוויזיה, בעיתונים ועל פני כל תכניות החדשות. החינוך העירוני אינו בשל להכיל ילדים צעירים ורכים בני שלוש (שנתיים ותשע למדייקים) הילדים משלמים את המחיר.
להמשיך לקרוא
האוטופיה הרומנטית
איזה אושר!! חג האהבה, יום המשפחה, יום האשה הבינלאומי, ובין לבין וודאי עוד כמה שמחות, תאריכים וארועים חגיגיים שפספסתי. כולם מתרוצצים. שוקולדים, פרחים, תחתונים, תכשיטים – כולם מחפשים וקונים. להמשיך לקרוא
מה אנחנו רוצים מהילדים??
היום מקבלים תעודות! איך אני יודעת? כי כבר ב-6 בבוקר הטינאייג'רית העירה אותי (ביומיום –צריך לגרד אותה מהמיטה עם שופל, ועד 10:00 בערך היא מסתובבת הלומת הלם מאור היום…) "זה יפה?" היא מציגה מול עיני הרדומות סט בגדים. "מהמם" אני עונה בלי לדעת על מה, ומתהפכת לצד השני, מתעטפת בפוך. דקה עוברת, "וזה?" קולה גודע את חלומי ממש בראשית דרכו. "מהמם" אני עונה ומתחפרת עמוק יותר אל תוך השמיכה (אם אני לא רואה – סימן שלא רואים אותי – אלו חוקי הילדים, לא?) אחרי דקה נוספת ולצלילי ה "וזה?" השלישי אני מבינה שלישון כבר לא יתנו לי. גוררת את עצמי מהמיטה ומגלה שלמעשה נחסכו ממני אי אלו "וזה" כאשר אני מגלה ארון וחצי של בגדים פזורים על רצפת החדר. להמשיך לקרוא
שישה דברים מופלאים
