האוטופיה הרומנטית

פברואר בדלת!!!!

איזה אושר!! חג האהבה, יום המשפחה, יום האשה הבינלאומי, ובין לבין וודאי עוד כמה שמחות, תאריכים וארועים חגיגיים שפספסתי. כולם מתרוצצים. שוקולדים, פרחים, תחתונים, תכשיטים – כולם מחפשים וקונים. 

רומנטיקה ממוסחרת בתרבות הצריכה.

כבר בתחילת ינואר הנצו ניצני פברואר בכל החנויות. הכל נצבע אדום, בלוני לבבות נתלו על כל חלון ראווה ובפתח כל חנות. בעלי עסקים כבר הרחיבו את בתיהם, הזמינו בריכות שחיה פרטיות, וקבעו לעצמם חופשות משפחתיות אקסטרווגנטיות. פברואר מתקרב – החודש הם יעשו קופה! הנשים ה"תמימות" ידרשו מהבעלים לצאת אל הרחוב ולהצביע בכרטיס. גדול יותר, אדום יותר, מתוק יותר… ולמהדרין – נוצץ יותר! (חבריה הטובים של האשה וזה…) והגברים? גם הם כבר פיענחו את השיטה. ״מה, רק אני אוהב אותך?!״ ישאלו עם עיני עגל עגולות ורחבות… בציפייה מובהקת לקבל איזו מתנה קטנה של תשומת לב, סמלית. איזה אייפד חדש שיצא לאחרונה? טלפון חכם? או כל גאדג׳ט אחר שאומר: "אני אוהבת אותך!" בכמה שפות שונות.

פלוגת המחץ

ויום האשה הבינלאומי? (כן, אני יודעת שהוא חל במרץ… אז מה? גם פורים. זה עדיין לא מונע ממני להתחיל את החגיגות כבר בנובמבר… )הרי כבר מזמן הבנתי שאם אני רוצה להשאר בריאה בנפשי, חזקה ברוחי ונחמדה לבעלי, אני צריכה לצידי פלוגה קטנה שתתמוך ותחזק. פלוגה מיומנת, מכוונת מטרה, מאומנת וממוקדת. פלוגת החברות. וחברות זו עבודה. גם הן צריכות שאהיה שם בשבילן, אחזק ואתמוך, ו… אפנק. ולכבוד יום האשה הבינלאומי – חייבת לפנק את החברות. אולי איזה רב מכר שכולם מדברים עליו? (מה עומד עכשיו על הפרק? רק לא "חמישים גוונים של…" ) או כרטיס ברכה מפנק בעבודת יד מוצמד לצנצנת שוקולדים שחידשתי בעצמי, וכמה מילים שאומרות "את מדהימה!" יום כייף בספא בוטיק "רק הנשים", או אולי הרצאה מעצימה שתגיד לנו כמה אנחנו מולטיטאסקריות ומופלאות רק בזכות היותנו.  

כי אין כמו משפחה.

אני אוהבת אותך ילדה שלי!

אם פעם היינו מכינים לאמא כוס מנייר, ובתוכה בננה אחת וסוכריה על מקל וזו הייתה מתנה מדהימה "ליום האם" (מי הגאון שחשב להחליף את השם?? מי?!?!) והמשקיענים היו מכינים קופסת תכשיטים ממוחזרת ממיכל של 'לבן' ועליו מודבקות כמה פסטות, או פיסת קרמיקה שהכנו בשיעור "כלכלת בית" וקוראים לה מאפרה (כן, עוד בימים שלעשן היה אופנתי – וכמעט כל אמא אחזה סיגריית ווג עם פילטר מלאכותי).
היום הילדים כבר טורחים וצורכים – חנויות מתנות פזורות על הרחוב וברחבי הקניון, כמעט ביחס מושלם לחנויות סלולר (מישהו פעם יהיה חייב להסביר לי ממה החנויות האלו מתפרנסות??!?!) מאגים עם תמונות של הילד, דובונים עם הדפסים, כריות ענק עליהן כתוב "לאמא באהבה" "האבא מספר 1" "אין כמו אמא" (כאילו שיש להם בכלל נקודת ייחוס), מתנות, מתנות, מתנות.

תרבות הצריכה, או תרבות השמחה?

כל השנה אנחנו אוהבים, כל השנה אנחנו מפנקים, "החודש של בעלי העסקים".
עם השנים עולה המודעות (עולה המודעות, אך לא יורדת הצרכנות) וכולם כבר מזמרים מנטרות אופנתיות הקוראות לכולם – אוהבים, אוהבות, נשים וילדים – להדיר רגליהם מהקניונים – כי הרי כל השנה אנחנו אוהבים. מסחור של האהבה ליום אחד מסויים הוא המצאה לצורך הכנסה. ספרים שלמים נכתבו בנושא (האוטופיה הרומנטית – אווה אילוז – מומלץ) הפייסבוק מלא בהכרזות והצהרות – כדי לאהוב אין צורך לקנות. ולי יש רק שאלה (תנו להדחף שניה, יש לי רק פריט אחד) במה שונה הצרכנות הרומנטית של חודש פברואר מהצרכנות המופרזת של היום יום? הלוא כל השנה אנחנו מתישים את כרטיסי האשראי, קונים לשם הקנייה ולא לשם המוצר. רוכשים עוד ועוד מכל דבר, מכל סוג. קונים מגפיים גם באוגוסט, סתם כי הם יפים, קונים כמה מכל סוג – שלא יחסר, שלא יהרס, כי "אם ייגמר?".

אז מה נשתנה החודש הזה מכל החודשים? החודש אנחנו קונים בשביל אחרים. החודש אנחנו מפנקים, ואוהבים ונותנים – מכל הלב ומעומק הכיס. החודש אנחנו קונים לא לשם הקניה, החודש אנחנו קונים עם אמירה. החודש הקניה שלי לא תהיה עוד שורה בסיכום החודשי של הויזה, החודש הקניה שלי תשמח מישהו. תאמר למישהו, ולמישהי כמה שהם חשובים לי. החודש הזה אנחנו קונים וצועקים בראש חוצות, בריש גלי, בשחור על גבי פייסבוק – אני אוהב אותך!!!!

אני אוהב אותך כל יום

אנקדוטה ששיעשעה אותי לסיום.
בתקופה האחרונה אהובי אימץ לעצמו מסורת מפנקת, בכל יום חמישי. שניה לפני שמגיע סוף השבוע, הוא הולך עם עמית לעבודה לאיזו קונדיטוריה סמוכה וקונה לי "הפתעה", עוגת שוקולד מפנקת בצורת לב. כל שבוע – אותה שגרה. מגיע הבייתה עם חיוך רחב, חיבוק חם ושקית של אהבה. גם השבוע דילגו הוא והעמית לאותה קונדיטוריה מדוברת. המוכרת כבר מכירה אותם ואת הקנייה, ואורזת בשמחה עוגת שוקולד מפנקת אחת בצורת לב. אהובי משלם, והמוכרת מגישה להם את השקית עם חיוך מאוזן לאוזן, גאה בעצמה על דקות ההבחנה שלה, ובוודאי גם לא מעט על הרומנטיקה והליברליות לה היא עדה מדי שבוע ואומרת להם ברכות: "בשבילכם! שבת שלום". אהובי ועמיתו, מופתעים מעט, החזיקו ידיים והתרחקו מהדוכן כשהם מתגלגלים מצחוק.
שתמיד נאהב, תמיד נצחק, ותמיד תמיד נזכה לפנק ולהתפנק (: