תמונת המשפחה

השבוע הייתי בהשתלמות בנושא יום המשפחה. כצפוי, מהר מאוד השיח גלש לכיוון הגשת הנושא והנגיעה ב״משפחות אחרות״ בערך בשלב הזה עשיתי מה שאני עושה בסופו של דבר כמעט בכל השתלמות. עברתי לשיח מקביל, וחוצב להבות

, ביני לבין עצמי (וזה משהו שעלול להתגלגל לדיון סוער וריב של כמה ימים לפחות. לעיתים אפילו ברוגז מתמשך!!!). מהי בדיוק משפחה אחרת? הרי אם יש משפחה "אחרת" יש גם משפחה "רגילה". מהי משפחה רגילה? מה מגדיר מודל משפחתי? מי מגדיר מודל משפחתי? למה משפחה אחת היא "רגילה"… והשניה היא "אחרת"…?

תמונות וזכרונות עולים בדימיוני –
אבא יוצא מהבית בשש בבוקר כדי להיות במשרד כבר בשעה שבע, אמא מתעוררת מוקדם בבוקר כדי להפעיל מכונת כביסה, להעביר סמרטוט על הרצפות, לחתוך ירקות לסלט, להכין חביתות כריכים פנקייקס וקורנפלקס (שלא יחסר חלילה כלום לאף אחד) ולהעיר את הילדים ליומם. להמשיך לקרוא

תרבות הטינאייג'ר

אני מאוד אוהבת לטייל בעולם, הריחות הבלתי מוכרים, התרבויות השונות, צלילי השפה המתנגנים (או הצוע

רומא 2014 – קסם מעושן

קים במדינות מסויימות – ע"ע צרפת). אני חובבת תרבויות שונות. משוכנעת תמיד שיכולתי להשתלב נהדר ברומא למשל – שם עובדים חצי יום נחים עוד חצי יום ואז מגיעה השעה השמחה – יין אדום וגבינות מעולות. ומעשנים, כל הזמן, בכל מקום, כולם !!
או בניו יורק – שם עובדים מסביב לשעון, ועושים שופינג מסביב לשעון. עובדים-מבזבזים. עובדים- מבזבזים.
או בלונדון – אם לא היה בה קר כל כך, ואפור כל כך, ומנומס כל כך ומימין לשמאל כל כך. ואם אני לא הייתי קופצנית כל כך.
ולמעשה? אין כמו בבית. כאן עובדים יותר מדי, מבזבזים יותר מדי, מעשנים יותר מדי. הכל – יותר מדי.

להמשיך לקרוא

איך להכנס למוסך ולצאת מזה בשלום

או הסיפור על איך קיבלתי מתנה כרטיס וי איי פי

כן, גם השנה הגיע המועד להכניס את הגרוטאה לטיפול במוסך. מודה, בכל סיטואציה אחרת בחיי, אני אישה חזקה, עצמאית, אסרטיבית ודעתנית. אבל בכל הקשור למוסכים ID-10086319– אני משליכה מהחלון את כל הדעות הפמיניסטיות או הפוליטקלי קורקט – הופכת ל 'וילמה פלינסטון' ודבקה באמונה כי מוסך הוא נחלתם הבלעדית של המין החזק. בכלל, אם יפתח המוסך שבכניסתו יהיה תלוי שלט – "הכניסה לנשים אסורה" זה יהיה המוסך הנבחר שלי! ולצערי בכל זאת הגיע הזמן לגשת למוסך. חמושה במיטב הכלים הנחוצים כדי לשרוד את היום –

להמשיך לקרוא

סוכריה של קיץ

אני סוכריה של קיץ!!

כזו בטעם אבטיח, או לימון רענן. של חצאיות מתנפנפות וגופיות קלילות. של כפכפי אצבע צבעוניות ושמחות.של ים, קמפינג וגלידה טובה!!
סוכריה שמקפצת בצהלולי שמחה עם בוא האביב, ונכנסת למצב שבלול כבר ביום האחרון של אוקטובר. עטופה ומסוגרת בעצמי, לא מציצה החוצה אם אין סיבה ממש ממש מוצדקת.
לא מצליחה להבין את הקרמבו (וזאת למרות אהבתי העזה אליו!!), או המרק (שגם לו שמורה פינה חמה בלב). כל אותם המאכלים והאנשים שמתעוררים לחיים בחורף, עם הסימן הראשון של החורף, עוד הרבה לפני היורה הם כבר עמוק במגפיים, עטופים במעילים, צעיפים וכובעים, סמוקי לחיים ומאושרים. ממה???

להמשיך לקרוא